רקובסקי ואח' נ' טי,גי אי, השקעות נדל"ן בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשת נתבעים 1-2 לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר תביעה ויריבות.

נתבעת 1 טוענת, כי הסעדים המתבקשים בתביעה הם ביטולי הסכמים והשבת כספים ששולמו עבור הזכויות בנכס, אך הסכם השיווק, כך נתבעת 1, שהינו היחיד שעליו היא חתמה מלמד שהוא לא מקנה לתובעת זכויות כאלה. כך שגם אם יבטל בית המשפט את הסכם השיווק לא יהיה בכך כדי להורות לנתבעת 1 להשיב לתובעים את סכומי השקעתם, אלא רק את עמלות השיווק ששולמו לנתבעת 1. בנוסף, בהסכמי השיווק הצהירה ואישרה המנוחה, כי בהתקשרות בינה לבין נתבעת 1, אין כדי להטיל על נתבעת 1 אחריות ביחס לפרויקט.

נתבע 2 טוען, כי אינו צד להסכם בין המנוחה לנתבעת 1 וטענות התובעים, המוכחשות על ידי נתבע 2, נוגעות כולן להפרת הסכמי השיווק, הרי שאין כל עילה נגדו. זו הסיבה שהתובעים לא פרטו כל טענה כלפיו. נתבע 2 לטענתו לא התחייב כלפי התובעים, לא היה שותף לפגישות שנערכו עם המנוחה טרם החתימה על הסכם השיווק, לא ניהל מגע ישיר עם המנוחה בנוגע למו"מ ולא מסר לה כל נתונים. הוא גם לא קיבל דבר מהתובעים שעליו להשיב ככל שיבוטלו הסכמי השיווק.

לכך השיבו התובעים, טענתם העיקרית הינה שהתשואה שהובטחה על הנכס בו רכשו זכויות בקנדה התבססה על שוכר, שבעת חתימת ההסכמים כבר פשט את הרגל. לטענתם, אם נתבע 2 הוא בעלים ובעל השליטה בשאר החברות הנתבעות והוא חלק מהתכנון להונות את המנוחה תוך הסרת בעלותו ושליטתו בחברות. עוד לטענתם, נציגי נתבעת 2 הציגו בפני התובע 1 והמנוחה, אפיק השקעה אחד שהתייחס לנכס מניב המצוי בקנדה שהוא בנין תעשייה ומשרדים המשווק על ידי נתבעת 1 בישראל והיזם הינו נתבעת 3. ולצורך המיזם, כך הוצג בפני התובעים, הוקמה חברת נאמנות – היא נתבעת 4, על שמה רשום הנכס והיא מחזיקה אותו בנאמנות עבור המשקיעים השונים.

הוצג בפני המנוחה ותובע 1, כי התשואה תהיה 9% לשנה וכי בנכס מצוי שוכר אחד בלבד שמחויב עד לשנת 2012 ולו אופציה עד 2017 וכי הינו חברה קנדית גדולה, בעלת דרגת יציבות גבוהה. לאחר הפגישה הזו חתמה המנוחה על הסכם השיווק ביום 8/7/08 ושילמה 168,133 ₪ כאשר עמלת השיווק היתה 3,100 דולר. הסכם השיווק כולל מצג שווא, לפיו אין זהות בין נתבעת 1 לנתבעות 3-4 וכי היא היחידה המשווקת את העסקה. אך לאחר חתימת הסכם השיווק חתמה המנוחה בישראל על הסכם שותפות עם נתבעת 3 והסכם נאמנות עם נתבעת 4, אך לא גולה לה כי נתבעת 1 היא הבעלים ובעלת השליטה ביזם ושולטת בחברת הנאמנות ובנכס עצמו.

רק בשנת 2009 מתוך מכתב של נתבעת 3 נודע לתובע 1 שהשוכר הינה חברה שפשטה רגל כבר בחודש יולי 2008 ועוד טרם שנחתם הסכם השיווק והשותפות וכי נמכרו למנוחה זכויות במחיר העולה על ערכו של הנכס ולכן גם התשואה קטנה בהרבה ממה שהובטח.

לטענת התובעים, כל רכיבי התביעה העובדתיים והמשפטיים מופנים נגד כל הנתבעים מכח מצגי השווא, מרמה והטעייה, רשלנות, אי גילוי נאות והרמת המסך. על כל אלה טוענים לתנאי מקפח בחוזה אחיד בסעיף 10 להסכם בו הוענקה לנתבעת 1 חסינות מתביעות בישראל.

לענין נתבע 2, טוענים התובעים שהוא הגה, יזם וביצע את העסקאות שכולן אחיזת עיניים וידע שזו הונאה ו/או הטעיה וידע מנוסח ההסכם, עליו הוחתמו המשקיעים, שהתובעת לא ידעה אודות השעבוד הקיים.

לכך השיבו הנתבעים, כי הם לא רימו ולא הונו את המנוחה וכי היא חתמה על ההסכמים מרצונה. ועוד לטענתם, במועד ההתקשרות עם המנוחה כלל לא ידעו כי השוכר הינו פושט רגל.

מטענות הצדדים עולה, כי אין מנוס מהקביעה, כי לאור הטענות המפורטות בכתבי הטענות של הצדדים, לא ניתן בשלב זה לקבוע שככל שיוכיחו התובעים את תביעתם לא יהיו זכאים לסעד המבוקש.

מדובר בטענות כבדות משקל של שני הצדדים, שיש לבררם עד תום טרם קבלת החלטה שאין עילה ו/או יריבות.

הבקשה נדחית.

שאלת ההוצאות תידון בסיום ההליך.

ניתנה היום, ג' חשון תשע"ב, 31 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: